• נורית אסנש

החופש הגדול, ילדים והזמן במסכים

עודכן ב: 23 ינו 2019


הילדים מבלים יותר מדי זמן מול המסכים, זו מחשבה שמטרידה המוני הורים.

והשאלה, האם זו האמת?

-

החופש הגדול בעיצומו. יולי הסתיים ואוגוסט לפנינו. איך אתן מתמודדות עם הילדודס בחופשה – בסטרס או בכיף?

אני מכירה לא מעט אימהות שבשלב זה של החופש הגדול הן כבר עייפות ובין אם גם את קצת מותשת או שעדיין כיף לך, כולנו מוטרדות בסוגיית המסכים.

כשיש לנו ענינים מטרידים בדרך כלל עומדות מאחוריהם מחשבות שגורמות לנו ללחץ, דאגה, כאב, עצב, סבל. בשיטת "העבודה" של ביירון קייטי יש תהליך פשוט שעוזר לפרום את מה שמטריד. חוקרים את המחשבות המלחיצות על ידי ארבע שאלות ואז מנסים משפטי היפוך כדי לחקור את המחשבות ומשם מגיעים השחרור וההקלה על ידי תובנות או אסימונים שנפלו לנו, או פרספקטיבות נוספות על המצב. יש תחושה נפלאה בסיום תהליך "חקירה".

בואו ננסה את השיטה עם המחשבה שגורמת לאימהות ואבות סטרס בחופש הגדול - הילדים מבלים יותר מדי זמן מול המסכים.


קחו דקה לחשוב על סיטואציה ספציפית עם הילדים שבה חשבתם את המחשבה. היזכרו בכל הפרטים של המצב כך שהוא ירגיש לכם חי ואמיתי ומציף כמו ברגע שהוא קרה. ועכשיו בואו נתחיל-


שאלה 1 – הילדים מבלים יותר מדי זמן מול המסכים, האם זו האמת?

אחרי שיושבים בשקט כמה שניות, מתבוננים פנימה, נזכרים בסיטואציה ועונים בכן/לא. (אם עונים "לא", קופצים לשאלה 3)


שאלה 2 – האם את/ה יכול/ה לדעת בוודאות שזו האמת?

ניקח לעצמינו דקה של שקט, אפשר לעצום עיניים כדי להתרכז יותר טוב, לשים את האגו בצד, לחכות לתשובה שתעלה מתוכינו. האגו פה יכול להיתקע באמצע ולמנוע מאיתנו לבחון את המחשבה מתוך תוכינו. אז חשוב להקדיש דקה של שקט כדי לראות האם תשובות נוספות עולות. התשובה צריכה להיות כן או לא בלבד! בלי "כן, אבל..." או "לא, אבל..." או "אני לא יודעת..."


שאלה 3 – איך את/ה מגיב/ה, מה קורה, כשאת מאמינ/ה למחשבה הזאת?

בואו נעשה זאת ביחד. תכתבו בתגובות מה עושה לכן המחשבה "הילדים מבלים יותר מדי זמן מול המסכים".

לדוגמא, אני מרגישה רגשות אשמה, נקיפות מצפון, זה לא בסדר שאני נותנת לילדים להיות כל כך הרבה זמן במסכים, אני צריכה לבלות איתם יותר, אני צריכה להיות איתם ביחד, החופש הגדול אמור להיות זמן איכות, הילדים מתנוונים מול המסכים, הם צריכים להיות בים, בבריכה, עם חברים, לאכול, לישון... אני אמא לא טובה, אני מזניחה, ועוד ועוד... הילדים עצלנים, לא עושים כלום, הם צריכים להיות פרודוקטיביים... זה עושה לי סטרס, לא נעים...

תוסיפו עוד משלכן/ם בתגובות.


שאלה 4 – מי תהיי/ה ללא המחשבה "הילדים מבלים יותר מדי זמן מול המסך"?

זה יכול להיות קצת מאתגר לדמיין את עצמכן באותה הסיטואציה בלי המחשבה, מכיוון שהמחשבה נעוצה מאוד חזק בראש שלנו. אבל נסו.

לדוגמא, בלי המחשבה, הכל בסדר. הילדים עושים את מה שהם עושים וזה בסדר. אני יכולה לראות איך הם נהנים מלשחק בטלפון או בטלביזיה. זו מהות החופש בשבילם ואני שמחה בשבילם שהם עושים מה שהם אוהבים. אני יכולה לראות איזה שקט יש בבית וזה מפנה לי זמן לעצמי, לענינים שלי, לסידורים שאני צריכה לעשות, אני רואה שגם אני במסכים (כמו עכשיו, חחח). כיף לי. אני רגועה.

פתאום אני גם רואה שהם לא כל כך הרבה זמן במסכים כמו שנדמה לי. גם אם הם כל היום תקועים בבית, הם עושים הפסקות לפיפי, אוכל, לריב אחד עם השני. הם עושים קצת מטלות, משחקים עם חבר/ה, קוראים ספר, עושים פרויקט באמנות, מבשלים משהו במטבח, משקים את העציצים, מצטרפים אליי לקניות בסופר...

אולי אני רואה שחלק מהזמן שהם במסכים הם מנסים לקבוע להיפגש עם החברים ולא משחקים. אולי הם מדברים בטלפון ולא משחקים.

תוסיפו עוד משלכן/ם...


עכשיו עוברים לשלב ההיפוכים שבו בכל היפוך אנו בודקים האם יש "אמת" אחרת שהיא נכונה באותה המידה כמו המחשבה המלחיצה - הילדים מבלים יותר מדי זמן מול המסכים.

שימו לב בכל היפוך מה עולה אצלכן בתחושות, ברגשות, בגוף, מחשבות נוספות.


היפוך 1 – הילדים לא מבלים יותר מדי זמן מול המסכים

נמצא שלוש דוגמאות לאיך זה נכון באותה מידה כמו המחשבה המקורית שגורמת לנו סטרס.

לדוגמא, הילדים עושים הפסקה במסכים כדי לריב אחד עם השני.

הילדים עושים הפסקה לארוחת בוקר, צהריים וערב. זה לוקח כמה שעות ביום.

הילדים שיחקו עם חבר היום במשך כמה שעות.

תנו דוגמאות נוספות.


היפוך 2 – אני מבלה יותר מדי זמן במסכים

תמצאו 2-3 דוגמאות לאיך זה נכון שאתן/ם מבלות יותר מדי זמן במסכים. לדוגמא, אני יושבת חצי שעה-שעה על פייסבוק כל יום.

אני מדברת בטלפון 1-2 שעות ביום

אני יושבת מול המחשב (לעבוד או סתם לשוטט באינטרנט) ___X_ זמן ביום, או שאני בסמס ווואטסאפפ __X__ זמן כל יום

מצאו דוגמאות נוספות להיפוך הזה.


היפוך 3 – אני מבלה יותר מדי זמן מול הילדים

דוגמאות,

אני מבלה הרבה זמן מול הילדים בויכוחים

אני "מבלה" מול הילדים בריבים או צעקות

אני מנסה לנתק אותם בכח מהמסכים, מנסה להפעיל אותם בענינים אחרים כשהם לא מעונינים בזה. אני משכנעת, מפתה, משתדלת, מאיימת, מתאמצת לגרום לילדים להקשיב לי ולעשות את מה שאני רוצה.

דוגמאות נוספות משלכן?


כשאני עשיתי את החקירה הזו עם עצמי, אחת התובנות שעלו לי היא שדוקא נחמד לי כשהילדים במסכים כי אז יש לי שקט וקצת זמן לעצמי בחופש הגדול כשהילדים כללללל הזמן בבית. אני יכולה לעבוד, או לקרוא ספר, או לשכב על הספה עם הרגליים למעלה ולהרגיש איך לכולם טוב וכל אחד עושה את מה שהוא אוהב באותו הרגע.

(הילדים כללללל הזמן בבית – האם זו האמת? הנה הזדמנות לחקירה נוספת.)

אז לסיכום, האם ואיזה תובנות חדשות עלו לך? האם הרגשת איזו הקלה?


מקוה שנהניתן מהתירגול. כפי שאתן רואות, תהליך חקירת המחשבה יכול להיות גם משעשע ומצחיק.

אשמח לעזור לכן ב"חקירה" של כל מחשבה בחייכן שגורמת לכן למתח, דאגה, כאב, עצב או סבל.


נורית אסנש, חוקרת מחשבות

מאפשרת לאנשים לבחון את המחשבות שגורמות להם עצב, כאב וסטרס

אני בחיפה ואפשר להיפגש גם בסקייפ!

054-644-9726

* נורית אסנש * מטפלת ומאפשרת בשיטת העבודה של ביירון קייטי *

* מפגשים פרטניים, סדנאות והרצאות, בכל מקום בעולם *

+972-54-644-9726