• נורית אסנש

האם אתם סובלים מדכאון בחורף?

עודכן ב: 23 ינו 2019

אני אוהבת קיץ, חום, שמש, להיות בחוץ, ללבוש קצר ושכבות דקות ורכות, וגם את הים, החול, ולא איכפת לי להזיע קצת. החורף לעומת זאת מקפיא אותי, וככה לקראת ינואר אני נכנסת ל"winter blues", לדכאון של החורף. פעם זה היה ממש חזק, בשנים האחרונות פחות, אבל בכל זאת, חורף הוא לא העונה האהובה עליי כשנכנסים לינואר-פברואר זה מתחיל להיות מאתגר.

אז הפוסט הבא מוקדש לכם, אוהבי השמש והחום.


חקירת המחשבה לפי השיטה של ביירון קייטי, "העבודה".

המחשבה - החורף מדכא אותי

שאלה 1 - האם זו האמת? כן

שאלה 2 - האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו האמת? הממממממממממ כן


שאלה 3 - איך אני מגיבה, מה קורה כשאני מאמינה למחשבה?

אני מתבאסת, מתכנסת בתוכי. חושבת "חילזון". אני שמה לב שהידיים שלי קרות, שהגוף שלי זז יותר לאט, מסורבל, כאילו קצת מאובן. אני מרגישה כבדות גם בגוף וגם במצב הרוח. שכבות הבגדים מכבידות עליי, מאיטות לי את התנועה. אני מתלוננת על שאני מחממת את הבית וזה לא מרגיש מספיק חם.

אני מבחינה ביום הקצר, שמחשיך יותר מוקדם. אני מתבאסת גם מזה. בימים האחרונים כואב לי הגרון אבל רק בערב.

מצב הרוח שלי שפוף. בא לי לצלול למיטה ולצאת משם רק במאי כשתזרח השמש. אני סופרת כמה חודשים נותרו לחורף (רק התחיל!) ומרגישה יאוש.

אני נזכרת בכל השנים מאז שנת 2000 כשעברנו לגור בחו"ל במקום קר, מאוד אפרורי ומאוד גשום עם חורף ארוך וקיץ קצר. בחמש השנים הראשונות הייתי ממש בדכאון בחורף (טוב, נו, גם הקיץ שם לא ספק את הסחורה ולא היה ממש חם ושמשי). אחר כך קצת התרגלתי. אני לא זוכרת שהייתי אי פעם בדכאון בחורף לפני זה.

בא לי לשתות חם, קפה קפה כמה פעמים ביום.


שאלה 4 - מי אהיה ללא המחשבה?

ללא המחשבה, אני מבחינה שבכל בוקר אני קמה באופטימיות, בחשק ומוכנות לעוד יום חדש. אני בכלל לא בדכאון כל עוד יש אור יום.

אני נזכרת שבקיץ מתישהו אני מתחילה להתגעגע לאוכל של חורף, חם, שמבושל בתנור שעה-שעתיים.

ללא המחשבה אני אוהבת דברים של חורף – להיות יותר בבית, להתכרבל על הספה עם שמיכה וספר, ללכת לישון קצת יותר מוקדם. אני אוהבת שלוליות מים ולראות את טיפות הגשם מרקדות בשלולית. אני אוהבת מגפיים. אני אוהבת מעיל פוך. אני אוהבת מרק, וחמין בשבת. אני אוהבת להדליק את התנור במטבח ולאפות עוגה. זה משמח אותי לחשוב על כל הדברים החורפיים האלה. אני מתחילה להרגיש שימחה.

אני מודה ביני לבין עצמי שיש משהו כיפי בללכת בגשם ברחוב עם מטריה. האויר נקי ורענן – כיף לנשום! המדרכות נקיות (אין סרחון מצטבר של שלוליות פיפי של כלבים כמו בקיץ. איכס.) האנשים יותר שקטים ורגועים (?). השכונה יותר שקטה. כן... שקט ורגוע ונקי והאויר קריספי – בלי המחשבה אני יכולה לראות את זה. אני מתחילה להרגיש יותר חיה.


עכשיו הופכים את המחשבה ועושים היפוכים:

1. החורף לא מדכא אותי.

לא, בהחלט לא. מצאתי המון דברים שאני אוהבת בחורף שמשמחים אותי ועושים לי טוב על הנשמה.

2. המחשבות שלי על חורף מדכאות אותי

כן, בהחלט. אני מתרכזת במה שרע (כמו בקור) ושוכחת את מה שטוב. הנה כבר כפות הידיים שלי יותר חמות ויותר חמים ונעים לי בבית ובגוף. לא קר לי יותר.

חשבתי על הדברים שאני אוהבת ומשמחים אותי וחזרה אליי האופטימיות, הקלות והשימחה.

3. הקיץ מדכא אותי.

הממממ אני אוהבת קיץ. איך זה יכול להיות שקיץ מדכא אותי????

כן... מתישהו בקיץ כבר חם מדי, אי אפשר לנשום, האויר מזוהם, המדרכות מלוכלכות ומסריחות מפיפי של כלבים, הבית מתמלא בחול ואבק על בסיס יומיומי ואני כבר מתפללת לגשם שיבוא וישטוף את הכל. נמאס כבר מבגדי הקיץ ובא להחליף לבגדים אחרים, קצת להתכסות וגם להגן על העור מפני החשיפה לנזקי השמש.

הקיץ והחופש הגדול........ עם כמה שכיף עם הילדים, החופש הגדול מעייף, ארוך מדי, נמרח ומתיש לפעמים כשהילדים כל הזמן בבית. דרגות החופש שלי מצטמצמות בחופש הגדול וזה יכול להיות קשה.

גם בקיץ, כמו בחורף, מסתגרים בבית או במקומות סגורים עם מיזוג ופחות מסתובבים בחוץ. אז לא רק בחורף.

-

אני שמחה לבשר שכשבוע אחרי שעשיתי את החקירה הזו עם עצמי, הלכתי ברחוב ביום גשום והיתה רוח ופתאום עלתה בי המחשבה באופן ספונטני "אני אוהבת את החורף". זה הפתיע אותי. כאילו קול זר דבר בתוך הראש שלי. זה ממש הרגיש כאילו מישהו לחש לי את המשפט הזה באוזן.

ומאז חלפו כשבועיים ואני סבבה. החורף הזה אין דכאון.

אני אוהבת חורף.


אם אתם סובלים מדכאון בחורף, נסו לעשות חקירה כזו עם עצמכם. אם תרצו הנחיה או ללמוד איך ליישם את השיטה ביום יום, אשמח להיות לעזרה. צרו איתי קשר.

מצורף פה לינק לדף עבודה שבו תוכלו להשתמש.


* נורית אסנש * מטפלת ומאפשרת בשיטת העבודה של ביירון קייטי *

* מפגשים פרטניים, סדנאות והרצאות, בכל מקום בעולם *

+972-54-644-9726